בטיפקס על גבי נייר שחור מנציחה רות נורמן רגעי אקסטזה וחדווה המוניים. במשך שנים כשהיא ספונה בסטודיו שלה טיפחה נורמן את המבע המלנכולי המתבונן פנימה, עד אשר דווקא חתונה חרדית רבת משתתפים שבקעה מתוך מקלט הטלוויזיה, הציתה בה שמחה. התופעה בה משמשים בערבוביה מוסיקה, ריקודים שלהוב יצרים, טרוף חושים, עולם זר, גברי בשחור לבן הדביקו את נורמן בהתלהבות, בהתרגשות וברצון להנציח שמחות של אחרים. קטעים מתוך סרטים, סדרות, משחקי כדורגל וקונצרטים המתעדים המון נדלק ובאטרף צולמו על ידה במצלמת טלפון מתוך המסך. הצילומים המקפיאים רגעים אקסטטיים רועשים, יוצרים עיוות אילם ודרמתי המדגיש את חוסר השליטה, ההתמסרות והצהלה של המון מגובש ביחד. בבחירתה להנציח את הסצנות מרובות המשתתפים בטיפקס על גבי נייר שחור, מעגנת נורמן את הטכניקה במסר בו עולמו הפנימי של היחיד מתעצב ברוח הקבוצה. הדף השחור משמש הן כמצע והן כחלקו הכהה של הדימוי והטיפקס מהווה את חלקו הבהיר. כיון שהטיפקס הלבן הוא נוזל שקוף המתנדף בקלות, היא נדרשת לעבוד בשכבות. כל שכבה היא מקבץ של כתמים אבסטרקטיים הנאחזים זה בזה או נפרדים זה מזה כאשר השכבה האחרונה הזוהרת בלבן מגבשת את הסצנה. סוף סוף הופכים הכתמים לדימוים שניתן לזהותם: חתן נישא על כפיים, הילולת גברים המונית, נערות מקהלה מזמרות בפיות פעורים, נגני תזמורת משתגעים על הכלים, כלה הדורה מובלת אל חופתה, אוהדי כדורגל צווחים עד צאת נשמתם וכו'. בשלב זה מלטשת נורמן את הסצנה ומהדקת את הפרטים במחיקה. תווי הפנים, הבגדים, החפצים זוכים לטיפול הפוך של הסרת השכבות. כל יחיד בתוך ההמון זוכה באיפיון וזהות תוך כדי מחיקתו. וכך יוצא שהתחכום הטכני המרהיב מאפשר לנורמן לבנות את הקבוצה על ידי שכבות הטיפקס ולפרק אותה ליחידים על ידי מחיקתם ממש כשם שהיחיד נעלם בקבוצה הצוהלת. (חנה קומן - גלריה 'צדיק')
